כרטיסי ברכה לראש השנה זו מסורת יפה שקצת נשכחה. כמעט בכל בלוג שמעלים דוגמאות לכרטיסי ברכה "מתלוננים" על זה שנמאס קצת מה SMSים, שכבר אין את הקשר האישי- אני מצטרפת לכל הדעות האלה, אבל מודה- בד"כ אין לי זמן בין ההכנות לפתיחת השנה ולחג המתקרב להכין גם כרטיסים. החופש הזה לשמחתי היה קצת אחרת. הרשתי לעצמי לפנק את עצמי (!!!- כן, זה לא קורה הרבה) בשיטוטים באינטרנט, בצפיה בכל הסדרות שמוקלטות ביס מקס וגם ביצירה.

בין השיטוטים גיליתי את בלוג הקישורים של פרפרים ושם מצאתי את ההדרכה הזו.

מיד ידעתי- זה יהיה הבסיס לכרטיס ברכה לקראת ראש השנה.

אז הנה התוצר הסופי בצילום קבוצתי:

ושניים לבד:

והבן שלי שלא יכל להתאפק עד החג מדגים מה יש מתחת לציפוי:

שנה טובה ושכל המשאלות והברכות יתגשמו!

לא יודעת מה גרם לי דווקא ביום הכי חם בשנה ( יום שישי האחרון) להתנפל על המטבח ולהתחיל לבשל כאילו גדוד מתייצב אצלי בארוחת ערב שבת.

אז מה הכנתי?   (* מתכונים בהמשך)

חלות (כי קניתי שמרית וחבל שתתקלקל)

עוגיות שוקולד צ'יפס תפוז, הפעם עם שוקולד לבן.

סלט חצילים ופלפלים (לא מטוגן וטעים טעים)

עוף "במיץ של עצמו" (זה השם שנתנו לעוף של סבתא)

סלט כרוב

סלט גזר של בני סיידא (אני לא מוסיפה מתכון כי אני ממש לא מבינה בעניין זכויות יוצרים)

אז אם התמונות עשו חשק (בהנחה שמזג האוויר ישתפר מיום ליום) אז הנה המתכונים:

חלות:

1 ק"ג קמח

1 שקית שמרית (משום מה השמרים היבשים לא נותנים את אותה תוצאה)

2 כפיות מלח (לשים לב שלא יבוא במגע עם השמרים)

6 כפות סוכר

כ -2 כוסות מים פושרים (תלוי בסוג הקמח)

100 ג"ר חמאה מומסת

מערבבים את כל החומרים עד לקבלת בצק רך וחלק. משהים לתפיחה ראשונה (עד הכפלת נפח). לשים שוב ויוצרים את הצורה הרצויה (חלות/ לחמניות/ בייגלה וכד'). מברישים בביצה טרופה עם  מעט מים ומפזרים שומשום/ קצח.  אופים כ 35 דקות (מתייחס לחלה, אם החלטתם לאפות לחמניות אז פחות) בחום בינוני. אני הוספתי תבנית עם מים בתחתית התנור כדי לשמור על לחות.

סלט חצילים ופלפלים:

2 חצילים גדולים

מעט שמן זית

2 פלפלים (אני השתמשתי בפלפל צהוב ובגמבה)

בצל בינוני חצוי ופרוס לפרוסות דקות

לרוטב:

5 כפות מים

 4 כפות חומץ

2 כפות רוטב סויה

קורט סוכר

אפשרות: פטרוזיליה קצוצה

אופן ההכנה:

חותכים כל חציל ל-3 לאורכו ואח"כ ל-4 לרוחב. משרים במי מלח (או מפזרים מלח גס ושוטפים לאחר שעה).

ע"ג תבנית מרופדת בנייר אפייה מניחים את החצילים המסוננים ומיובשים. שופכים כ 2 כפות שמן זית ומערבבים. מכניסים לתנור בחום בינוני גבוה. מדי פעם מערבבים את החצילים כך שיקלו מכל הצדדים.

מכינים את הרוטב: מטגנים במעט שמן זית את הבצל. כאשר הבצל מזהיב מוסיפים רצועות של פלפל וממשיכים לטגן (תוך הקפצה). מוסיפים את שאר חומרי הרוטב ומערבבים עד למסה של הסוכר.

שופכים חם על החצילים ומערבבים.

משאירים במקרר.

הסלט במיטבו לאחר 24 שעות אבל אם ממהרים גם אחרי כמה שעות אפשר לאכול.

עוגיות שוקולד צ'יפס תפוז- נתתי כבר מתכון כאן. הפעם עשיתי עם שוקולד צ'יפס לבן ויצא משגע אפילו יותר. מומלץ!   (מצחיק הוא שאני כותבת את המתכונים כדי שלא ילכו לי לאיבוד אבל הפוסט עם המתכון היה הפוסט שהיו לו את מס' הכניסות  הגדול ביותר).

בתיאבון!

אם הייתי עכשיו בבית אין ספק שהייתי מתרוצצת בין הכביסות, הבישולים, ההסעות (מה קרה שאצלנו החליטו להתחיל את החוגים כבר באוגוסט אבל לא דואגים להסעות?!), הטלפונים ושאר טרדות היום יום הכל כך רגילות.

אבל אני אצל סבא שלי (ובהחלט הייתי יכולה לכתוב פוסט שלם על "להזדקן בכבוד(?)"- אבל לא בא לי להיות דיכאונית כל כך...) ויש לי הרבה זמן פנוי מול המחשב. אז אני משוטטת ברחבי האינטרנט, מסמנת לי פרוייקטים חדשים (יש לי כבר רעיון לכרטיסי ברכה!- רק שיצא מוצלח כמו שאני מדמיינת) ו"על הדרך" משתתפת בכל מיני בלוג קנדי. אז משתפת גם את מי שקורא (ואני בהחלט אשמח לדעת מי הם...)

עדכון מה- 22/8:

טניה פרסמה  בלוג קנדי  לכבוד ראש השנה. ההגרלה תערך ב 2-9.לכניסה לחצו כאן.

הקנדי הבא עד ה 31-8.  (אולי אני אקבל מתנה לפתיחת השנה? תמיד אני ב"דאון" מהמערכת הלא ידידותית שאני מקבלת). כנסו ל PAPER,INK, COLOR ואולי תזכו בחבילה המגרה הזו:

ובלוג קנדי נוסף עד ה 15 לספטמבר:

וזה הקישור אליו: JUST DUCKY

הזדמנות לזכות בתיק מקסים- אחד מהדגמים הבאים:

 לא להאמין אבל אלו תיקים למצלמות! (ותודה לנווית ששולחת לי תמיד דברים מעניינים ברידר). צריך להכנס כאן.

והנה עוד אחד:

  כאן יש קצת יותר זמן... מסתיים ב 31-8.

 כדאי להמשיך לעקוב אחרי הפוסט הזה כי אני מוסיפה אליו קישורים חדשים מדי פעם.

יום נפלא!

אחרי שסוף סוף הצלחתי להעיר את המוזה שלי אתמול, סיימתי לצלם, להעלות לבלוג (גם זה דבר שבד"כ מתעכב מאוד...) ישבתי להכין כרטיס נוסף. בשעה 23:00 הבן שלי החליט שעכשיו זה זמן מצויין ל"שעת יצירה". לכו תשכנעו אותו שזה בגלל השעה ולא בגלל שחס וחלילה מתייחסים אליו פחות מאחותו ("אם היא הייתה מבקשת- בטוח שהיית מסכימה". מוכר או שזה רק אצלי?!)

אז ישבנו להכין את הכרטיס השני (לא סתם יצא כרטיס גברי יותר ), ואם כבר המוזה פה- אתגרתי את עצמי...

Here are two more cards

The first card made for 2 challenge

Get sketchy GS#50

Paper Cutz challenge #53

the second card made for

secret crafter - chellenge #95- It's a man's world

C.P.S 179

אז זה הראשון (קרדיטים לסקיצה והסיבה לבחירת הקיפודון החמוד- כמה שורות למעלה)

והשני (גם כאן, קישור לסקיצה- למעלה, זה משתתף גם באתגר גברי)

 וזאת ההזדמנות לתת גם קישור נוסף לבלוגקנדי: ג'אמי מקווה להגיע למאה אלף כניסות עד סוף אוגוסט. לחצו על התמונה לקישור.

מקווה שהמוזה תמשיך להיות בסביבתי- תמיד!

יש תקופות שהמוזה בורחת לה... דווקא עכשיו, כשהחופש הגדול הגיע וסוף סוף יש לי קצת זמן לעצמי, דווקא עכשיו המוזה ברחה לה. אז יש דברים שחייבים סוף סוף לעשות (כמו הוילון לחדר של הגדולה) אבל משום מה גם התפירה לא ממש הצליחה להזיז לי את גלגלי היצירה. אז אחרי שתפרתי וילון לחלון אחד, והפכתי מגבת בינונית של איקאה לשלוש מגבות מטבח (עם סרט אלכסון לקישוט בקצה המגבת) והכי חשוב- אחרי שסוף סוף ישנתי לילה אחד כמו שצריך (אבא שלי תמיד אמר "בת בבית- אור בבית"... זה בגלל שיושבים ומחכים לה שתחזור מבילוי...) סוף סוף חלקיקי מוזה דבקו בי. ישבתי להכין כרטיס לאתגר של MOJO MONDAY

הכרטיס מיועד לחברים שלפני כמה חודשים סיימו לבנות את הבית שלהם אבל עדיין לא מצאנו זמן מתאים לשתי המשפחות להפגש. אני מקווה שזה יקרה עוד השבוע.

בתקווה שהמוזה לא תברח רחוק מדי...

כמו חצי מעם ישראל גם אנחנו תכננו השנה טיול משפחתי לחו"ל. הפעם היעד היה קרואטיה סלובניה (מי חשב לפני כמה שנים שיגוסלביה תהייה יעד תיירותי כ"כ מבוקש?!). את הנסיעה תכננו עם עוד 2 משפחות. הילדים בגילאים דומים (פרט לגדולה שלי שרוב הזמן הייתה על תקן גננת, שתי בנות 7 פשוט העריצו אותה ולא עזבו).

לפני הנסיעה הוחלט שכל משפחה תכין הפתעה לשתי המשפחות האחרות: מקום אליו נסע במהלך הטיול שרק הם יודעים עליו. אני החלטתי לצרף הפתעה נוספת: יומן מסע (סקראפי במובן) שאפשר יהיה לכתוב את כל המקומות שבהם ביקרנו (בכל זאת, שבועיים זה זמן ארוך ובטח נהייה עמוסים עם חוויות).

האמת שתכננתי לעלות את הפוסט הזה לפני הנסיעה, אבל (כרגיל) דברים נדחו והעבודה הסתיימה ברגע האחרון.

אז הנה שלושת היומנים:

הכריכה החיצונית שונה בין הספרים כדי שלא יהיה בלבול בין המשפחות.

וב"פוזה" נוספת:

הכריכה נעשתה מקרטון של קורנפלקס עטוף בנייר מדוגם. בדיעבד, חבל שלא לקחתי צ'יפבורד עבה יותר.

בתוך היומן הכנסתי בריסטול לבן עליו הדפסתי שורות (רציתי לקנות כרטיסיות מוכנות אבל חבילה של 200 כרטיסיות נראתה לי מוגזמת ולכן ויתרתי. בדיעבד- שוב אני מצטערת, בטח הייתי מוצאת לזה שימוש כל שהוא).

השתדלתי להוסיף קישוטים מינמליים, שיהיה מעניין אך לא יעמיס מדי על הדף וישאיר מספיק מקום גם לכתוב.

לכל יומן צורפה מעטפה לשמירה על כל מיני כרטיסים, מפות ופליירים שונים שחולקו באתרים (חלקם היו אפילו בעברית!)

דפים נוספים שקצת ישברו את שגרת הכתיבה:

ועל הכריכה האחורית הוספתי עוד כיס (למקרה שהמעטפה לא מספיקה....)

ומיכוון שברגע האחרון הבנתי שהטבעות שיש לי גדולות מדי ולא מתאימות, קשרתי עם סרט. בסופו של דבר אהבתי את התוצאה.

ועכשיו, כשחזרנו, זו ההזדמנות לשתף בכמה תמונות מהנופים המקסימים של 2 הארצות הנחמדות (שבהן גם אנשים נחמדים לא פחות)

קרואטיה (שלי הזכירה במקומות רבים את טוסקנה). כאן בכפר קטן באיזור פליטוויצ'ה, לכל בית יש את הנחל עם המפל הפרטי שלו, מקסים! (יש איזה שהיא בעיה בבלוג ונוצרים רווחים גדולים ולא מוסברים- כדאי להמשיך ולגלול, יש עוד תמונות)

וככה הם מוכרים את הפטל :

ובכפר הקטן שבו ישנו (אפילו טלווזיה לא הייתה לנו בחדרים, וכדי לראות את המשחק הגמר של המונדיאל צריך היה לחפש בכל האיזור בית מלון (ולא "סתם" צימר) שיש בו גם חיבור לטלווזיה...)

וקצת תמונות גם מסלובניה (שלי מאוד הזכירה את שוויץ):

וליד הכפר שבו ישנו היה אגם מקסים. אחה"צ היינו מגיעים להתרחץ בו. היה חם (מאוד!!!!) במשך היום ובערב אחד, עם החום הנוראי התחיל גם גשם. זה היה מחזה מקסים.

וההפתעה שארגנה אחת המשפחות: פעם בשנה נערך באחד הכפרים "יום אבירים". כל אנשי הכפר מתחפשים ברוח התקופה, מקימים דוכני אוכל ומכירה של אביזרים (חץ וקשת, כלי קרמיקה וכד'). בין השאר הייתה הצגה שבה המחיזו איך הצליחו (לפני כמה מאות שנים) לכבוש את המצודה. חוויה אמיתית.

טוב, יש עוד מלא תמונות, אבל כרגע אני חושבת שהפוסט הזה יקבל את התואר "הפוסט הארוך ביותר" ו"הפוסט עם הכי הרבה תמונות".

:-)

עבודת השורשים הייתה מבחינתי דבר מאיים, מייאש עוד לפני שהתחיל והכי "כאב ראש" שאפשר. כאשר אני הייתי בגילה של ביתי, עדיין לא הכינו את עבודות השורשים (אולי הכינו, אבל דילגו על זה בבי"ס שלי).כיוון שהגדולה שלי היא הנכדה הראשונה משני הצדדים, ברור היה שנצטרך לעבוד קשה.

בסופו של דבר, התהליך שהם עברו בבית הספר סחף את כולנו. כנכדה לניצול שואה ברור היה לכולנו שמעבר לעבודה המחייבת שצריך להגיש, כולנו רצינו לשמוע ממקור ראשון עוד ועוד סיפורים. במקרה (או שלא) יצא ששמענו את הסיפורים בפסח, ממש קרוב ליום השואה, וזה רק העצים את התחושות שנילוו לכל הסיפורים.

מבחינה עיצובית ברור היה גם לאופיר וגם לי שהעבודה היא קודם כל עבודה כתובה, המלל הוא העיקר. התמונות הן התוספת. (התובנה הזו התחזקה אחרי שכשעבדנו יחד, פרוייקט משותף שלה ושלי על אלבום בת המצווה, וראינו כאלו שעשו עבודת שורשים שהיא בעצם אלבום מעוצב עם מינימום מלל) אבל כשבבית מדברים על קארדסטוקים, ניירות מדוגמים, פאנצ'ים ושאר "קללות" שלא כל אחד מבין- ברור היה שבכל דף תהייה גם נגיעה עיצובית.

אופיר החליטה שבסוף כל פרק יהיה עמוד אחד (בלבד) מעוצב של תמונות של אותו אדם עליו נכתב הפרק. את העיצובים אופיר עשתה יחד איתי (היא עשתה, אני קצת עזרתי) וכאמא גאה הנה הם:

קודם כל התמונות שלה (זאת הייתה סיבה מספיק טובה לקנות מקבע ניטים, לא?!)

הדף של אבא (החתמת העיגולים נעשתה ע"י כוס טבולה בדיו)

והדף של אמא (כן, הקלפטע מלאת הקצף על הפרצוף זאת אני )

והדף על אח שלה (שבו היא השקיע הכי הרבה. אני כ"כ מקווה שהם ימשיכו להיות חברים טובים כמו עכשיו )

ומזווית נוספת:

 זה הדף שפתח את הפרק על הסבים והסבתות:

והדף של סבא. עד שהצלחנו למצוא תמונות מהתקופה ההיא....

שבועיים אחרי שהגשנו את העבודה הצלחנו להשיג מאיזה שהוא קרוב רחוק תמונה של אחות חמי שנספתה בשואה. כל מילה מיותרת על רמת ההתרגשות שאחזה בכולנו...

כל התמונות נסרקו (עובדו בפוטושופ כי חמי החליט שהוא צריך לסמן בנקודה סגולה איפה הוא בדיוק...) והודפסו מחדש.

וסבתא:

משום מה תפוז מסרב בתוקף להעלות תמונות של שני הדפים של ההורים שלי (משהו מכוון????)

אז אחרי ניסיונות רבים- פשוט התייאשתי. אולי יהיה עדכון בהמשך.

זה היה הפוסט שלקח לי הכי הרבה זמן להעלות את התמונות (זה הזכיר לי למה אני דוחה כל הזמן כתיבה של פוסטים חדשים אפילו שיש לי תמונות)

אם מישהו מכיר דרך  יעילה ומהירה להעלאת תמונות לשרת של תפוז- אשמח לשמוע.

יום טוב!

בשבת התחלתי להפנים שאני בעצם אמא לילדים גדולים, ילדים שכבר לא צריכים שאלך אתם לכל מקום (כמו ה"פורימון" למשל...). כך יצא שנשאר לי בוקר פנוי שהחלטתי לפרגן אותו לנשמה שלי, ועל החיוך שהיה מרוח לי על הפנים יוכל להעיד בעלי היקר.

מזל שיש גם אתגרים למינהם כדי שאוציא את כל ה"אוצרות" שלי.

הראשון לפי סקיצה של MOJO MONDAY 128 :

 וזה הכרטיס שלי:

(הערה מאוחרת-  זוהי הסקיצה של שבוע שעבר- בשבת תפוז סרב בכל תוקף לתת לי להכנס לבלוג. התכנון היה להכנס למחרת, יום א', אך לצערי הרב סבתא שלי נפטרה וזה כבר לא יצא.... .)

הכרטיס התאים לכמה אתגרים שבנתיים הפכו ללא רלוונטים, אבל מתאים בהחלט לאחרים:

Anything goes for  Paper Cutz

Happy BD- for Kaboodle Blog

Recycled for A Spoon Full of Suger

  Hand made flowers for Die cut r us

ולפעמים דווקא הטעויות שלנו לוקחות אותנו למקומות אחרים....

קניתי דיו דיסטרס אבל לא ממש ידעתי מה עושים בו- עד השבת. פשוט ניסיתי וניסיתי על כל חתיכת נייר שמצאתי. מרוב התלהבות מרחתי גם את שולי הכרטיס הלבן. כמובן שזה ממש לא התאים אז עשיתי מהכרטיס "המלוכלך" משהו אחר, שכל מי שראה עבודות שלי יודע שזה לא ממש הקו הרגיל שלי (להתנסות זה תמיד טוב, לא?!)

אז זה הכרטיס שניתן אתמול בבוקר לאחת האמהות ביי"ס שהחליטה שהצוות ממש מקסים והיא רוצה לתת משהו מעצמה בשבילו. היא הכינה ארוחת בוקר בריאותית  מ ד ה י מ ה (!!!!) . איילת- שוב תודה, משמח ומחמם את הלב לדעת שיש הורים שיודעים גם להגיד תודה ולא רק לבוא בטענות.

וגם הכרטיס הזה מתאים לאתגרים:

 Anything goes for  Paper Cutz

Recycled for A Spoon Full of Suger

ודבר אחרון:

 בבלוג "גוזלים" חוגגים עשרת אלפים כניסות ויום הולדת, כדאי להכנס. (מודה שלא הכרתי את הבלוג עד שגם אני ראיתי את הפרסום לגבי ההגרלה, כהראה שהדרך הזו באמת יעילה לפרסם את הבלוג היפה הזה). מזל טוב!

ועוד בלוג- קנדי מהשיטוטים ברשת:

כדאי להיכנס ולהציץ כאן.

וכמה מילים לסיכום: זה היה הפוסט הכי נוראי שלי. גם הנסיבות שהובילו לדחיית הפרסום וגם תפוז פשוט התעלל בי! לא יודעת אם זה בגלל העורך החדש או שסתם קארמה לא טובה.

שיהיו רק שמחות!